למי קראת ג'פנדי?? כשהסגנונות הנורדי והיפני נפגשים

ג'פנדי הוא, למעשה, שילוב של שני סגנונות עיצוב פופולרים: הסגנון הנורדי (הידוע גם בשם סגנון סקנדינבי, או בחיבה – סקנדי) והסגנון היפני.

הדמיון בין הסגנונות הנורדי והיפני

למרות שמדובר בשני סגנונות עיצוב נפרדים ונבחנים, הרי שיש בינהם גם כמה קווי דמיון:

ראשית, שניהם מתאפיינים בקווים נקיים, במיעוט קישוטויות ובפלטת צבעים מצומצמת (לכן יש הטוענים בטעות, כי סגנונות אלה מינימליסטים. הם לא. לפחות לא במובן הטהרני של המושג), וכן בשימוש בחומרים טבעיים, כדוגמת ריבוי השימוש בעץ ושילוב צמחייה.

שנית, שני סגנונות העיצוב הללו נשענים על תפישות תרבויות השואפות לפשטות ונינוחות:

תפישת ה'ואבי סאבי' בסגנון היפני – קבלה וראיית היופי בבלתי מושלם. למשל על ידי שילוב כלים שהתבלו או נשברו עם השימוש, לעיתים אפילו תוך הדגש קו השבר ביציקת זהב לתוכו.

תפישת ה'הוגה' בסגנון הסקנדינבי (מבוטא Huga אך נכתב Hygge, כי ככה זה בדנית ונורבגית) – המדברת על המצאות במצב פשוט אך עם זאת נעים, חמים, נינוח ומרגיע. אולי קצת כמו הביטוי chilling באנגלית.

השוני בין הסגנונות הנורדי והיפני

אחד ההבדלים הבולטים בין הסגנונות הוא בצבעוניות שלהם: אמנם שניהם עושים שימוש בפלטת צבעים ניטרלית, אך הסגנון היפני משתמש בעיקר בגווני אדמה, לעיתים כהים, בעוד שהסקנדינבי עושה שימוש בגוונים מוארים ובהירים (די הגיוני לאור מיעוט שעות האור בארצות אלה), לעיתים בשילוב אלמנטים בצבע שחור, שמאזנים ומעגנים את החלל הבהיר.

אז איך מכינים ג'פנדי?

שומרים על חלל פתוח ובהיר, אך מכניסים מעט יותר גווני אדמה. אם רוצים לשלב צבעים נוספים עושים זאת עם צבעים שהם מעט דהויים (=בלתי רוויים, כלומר לא עזים או בוהקים). בוחרים ברהיטים בקו נקי ופשוט, מוסיפים שטיח מחומר טבעי (צמר, כותנה, חבלים), וחותמים בעציץ חרס בלתי מושלם.

וזהו.

אתם ג'פנדים.

נ.ב. לטעמי, גם לאכול סושי יפני מסלמון נורבגי, זה הכי ג'פנדי שיש 😉