הפעם, אתחיל דווקא בסיפור העיצובי, אמשיך עם מסע לחו"ל, ואחתום עם מוסר השכל עיצובי, בהתערבות קוסמית.
היינו בעיצומו של שלב התכנון, לקראת שיפוץ מקיף בדירת 5 חדרים בחיפה. המבנה המיוחד של המטבח – כאות ח' שרגלה האחת מאורכת מרעותה – הצריך פתרון יצירתי בריצוף; פתרון שמחד ייתן מענה לכל שטח ארונות המטבח, ומאידך יטשטש את קו הגבול שבין המטבח לשאר החלל הציבורי (איבדתי אתכם בתיאור הטכני הזה? לא נורא, הוא לא באמת קריטי לסיפור…)
הצעתי ללקוחותי את הפתרון הבא: שימוש באריחים שצורתם משושה, בשלושה צבעים: שחור, אפור ולבן, שיפרסו על הריצפה בצורה אמורפית. באופן הזה, יטשטש המעבר שבין המטבח לפינת האוכל ותטופל סוגיית אי הסימטריה של המטבח.
כיון שמדובר היה בזוג לקוחות נועז למדי בטעמו, לא מאוד הופתעתי, כשהרעיון התקבל בהתלהבות רבה. אלא שהשמחה הייתה קצרת מועד. בכל סיורנו בחנויות, לא מצאנו את השילוב הנדרש של אריחים נאים וזמינות במלאי. מה שהיה זמין, לא מצא חן, ומה שמצא חן – לא היה זמין.
באחד משיטוטנו בחנויות הקרמיקה, קיר תצוגה אחד השוויץ באריחים בלתי זמינים (כמובן…), במראה המדוייק שרצינו. אלא מה? ממש מתחתם ניצבו גם אריחים משושים בגמר דמוי עץ. אני נעצרתי מולם בחריקת נעלי עקב. בישרתי ללקוחות שהחיפוש תם ונשלם בו ברגע. לקוחותי לעומת זאת, לא שוכנעו, וביקשו להמשיך בחיפוש המקורי. בלב כבד ובליטוף ממושך, נפרדתי ממשושי העץ, אבל גם המחווה המלודרמטית הזו לא עזרה.
ואז הגיעה העת לחופשה המשפחתית השנתית שלי. ביקשנו הפעם ליסוע ליעד עירוני אירופאי. לקוחותי, שידעו על תוכניתי מבעוד מועד, המליצו על נסיעה לוינה. הם שהו בה לתקופות ממושכות מתוקף עבודתם ואמרו שהיא יעד מושלם למשפחה. הם גם ציידו אותי ברשימת המלצות יסודית וממצה, שכללה אתרים היסטורים, מוזיאונים, המלצות קולינריות ויעדי קניות. הם עשו עבודת שכנוע מצויינת.
ביום השלישי לביקרנו בוינה, נסענו לבקר בארמון השונברון. בזכות לקוחותי, השכלנו להקדים ולהספיק להשתתף בסדנה להכנת אפפל שטרודל, שנערכה באחד מאגפי המשנה של הארמון. מדהים איך הוינאים האלה לא יודעים להרוס אפפל שטרודל, אפילו כשהוא מיוצר לצורך מצגת ראווה תיירותית!
עם מתוק בפה ופירורים על הבגדים, המשכנו לסיור בארמון עצמו.
ארמון 'המעיין היפה' (כך שמו בגרמנית), מאתרי המורשת העולמית של אונסקו, נבנה (ונהרס ושוב נבנה) בשלבים החל מהמאה ה-16 ועד למאה ה-19, בה הפך למעונו הרשמי של הקיסר האוסטרי האחרון, פרנץ יוזף.
באולם הכניסה לארמון, בעודנו עומדים בתור הארוך להפקדת חפצים, נחו עיני על הריצפה. כעת, דמיינו לכם שירת מלאכים וקרן האור שמימית שמגיחה ממעל, ואולי תהיו קרובים להבין את תחושת ההארה הקוסמית שאחזה בי – הריצפה בת מאות השנים עליה דרכו רגלינו, היתה עשוייה אריחי אבן משושים בגמר דמוי עץ!
מיד שלפתי את הנייד, צילמתי את הריצפה, ושלחתי את התמונה ללקוחותי בלווי ההודעה: "ד"ש מהשונברון". המסר עשה את שלו. האריחים המשושים דמויי העץ נרכשו עוד טרם שיבתי לארץ!
מסתבר שגם אני לא רעה בלשכנע. בעיקר כשהיקום מתערב לטובתי.
מוסר ההשכל העיצובי (ובעצם לא רק עיצובי):
תכנון מוקדם הוא שלב קריטי בתהליך העיצוב, ואחראי במידה ניכרת להצלחתו. עם זאת, חשוב לזכור, שהוא תמיד בר שינוי. אז כן, תמיד צאו למסע מתוכננים ומוכנים, אך במקביל שימרו על לב פתוח ונפש חפצה. אין לדעת איזה קסם תפגשו בדרך.