אמת ובדייה בצילום אדריכלי

 

לפני ואחרי מסוג קצת אחר…קבלו הצצה למאחורי הקלעים הסודיים של צילום אדריכלי:

המטבח שבתמונות למטה, הוא אותו מטבח, באותו בית, ואפילו באותו היום.

למעשה, כל מה שמפריד בין התמונות הוא בסך הכל שעת עבודה אחת.

אבל ההבדל בנראות? שמים וארץ!

אז למה בעצם?

מדוע צילומי אדריכלות מייצרים מציאות חליפית, שבה אין כלים בכיור, אין בקבוק פלסטיק עם סבון ירוק וסמרטוט בסמוך לו? ומדוע השיש ריק מחפצים?

ובכן, גם אם יש לנוהג הזה כמה תופעות לוואי בלתי רצויות (סטנדרטים לא מציאותיים, מישהו?), הרי שיש מאחוריו כמה וכמה סיבות, שראוי לקחת בחשבון:

בראש ובראשונה – הצילומים המקצועיים הם פרסומת

הצילומים המקצועיים נועדו להציג את החלל שעוצב, באור הטוב ביותר (תרתי משמע). ממש כמו שהפרסומת של סופר פארם מבטיחה לנו ביקור בעולם שכולו פנטזיה, בעוד שאף אחד מאיתנו לא באמת מצפה לפגוש רקדנים מחופשים במעברים הקרים של החנות.

השאלה כאן היא יותר שאלה של מינון או במילים בוטות יותר: עד כמה מרחיק לכת שקר היופי.

אני מניחה שזה לא סוד – ואם כן, אז הנה הוא עומד להיחשף – פוטושופ עובד שעות נוספות בצילומי אדריכלות! החל משליטה בצבעים, בניגודיות ובתאורה (לגיטימי), וכלה במחיקת "הפרעות" כמו שקעים ומתגים, חיווט חשמלי ואפילו מזגנים. לגיטימי? הגבול הוא אישי ותלוי מעצבת.

אני לא נוהגת להעלים דיגיטלית מזגנים או שקעים, אבל, מצד שני, לא אהסס להסתיר אותם פיזית עם מוצר חשמלי או כלי בית, שאציב לפניהם, ממש כמו שאני מבצעת במציאות, בעיצובים שלי. אבל כבר כן קרה, שביקשתי מצלם למחוק מתמונה, סמרטוט אדום שהיה תלוי על מרפסת של השכנים, ושנשקף מחלון המטבח שצילמתי, מן הטעם שהוא הפריע לי להרמוניה המונוכרומטית של המטבח שעיצבתי.

פרפקציוניזם זה כאן!

הסיבה השנייה היא התמקדות בנושא העיצובי

מטרת התמונות היא לשקף את עבודת המעצבת. לכן, הן מפנות זרקור, לכל אותן החלטות עיצוביות, שהמעצבת לקחה בהן חלק: החל מחלוקת החלל, דרך בחירת חומרי הגמר, וכלה בשילוב אלמנטים עיצוביים והלבשה.

לכן, אם חפצי היום-יום המונחים על השיש, מסתירים או מסיטים את תשומת הלב של הצופה, מאריחי חיפוי הקיר שנבחרו בקפידה רבה או ממשטח השיש המרהיב, הרי שחפצים הללו יוסרו אחר כבוד, כדי לפנות מקום לכוכבים האמיתיים של התמונה – האריחים והשיש!

סיבה שלישית היא מגבלות המצלמה

המצלמות הולכות ומשתכללות בקצב מסחרר, אבל על אף כל הקידמה, הן עודן כלי מכני בעל מגבלות. למשל, רגישות לתנאי תאורה: אם יש תאורה טובה על פנים הבית, הנוף בחלון יסבול מחשיפת יתר לבנה, אם הנוף בחוץ בצבעים עזים וחיים, פנים הבית יראה חשוך ואפל.

דוגמה נוספת היא עיוותים בתמונה הנגרמים משימוש בעדשה רחבה, בעיקר כאשר רוצים תמונת רוחב מלאה של החלל או שמצלמים חלל קטן מידות כמו חדר רחצה.

מגבלות אלה ועוד רבות אחרות, מצריכות תיקונים בפוטושופ, רק כדי לקרב את הנראה בתמונה למציאות, כפי שהיא נתפשת בעין האנושית.

סיבה רביעית היא האסתטיקה של התמונה

כשאנחנו מביטים בתמונה אנחנו רואים רק מבט אחד, שפעמים רבות, פשוט אינו מספר את הסיפור המלא של החלל, כפי שהוא במציאות.

במילים אחרות, להבדיל מהחוויה הממשית של לשהות בחלל, בה בסיבוב ראש קל, ניתן לראות ולחוות את החלל במלא 360 מעלותיו, הרי שהתמונה מגבילה אותנו למקטע מנותק של החלל בלבד.

כך למשל, בחדר שתכננתי ובו קיר כוח, שנצבע בצבע תכלכל, הצבתי מול הקיר ארון בהיר בצבע שמנת, כדי לאזן את העוצמה של הקיר הצבעוני. בהמשך הארון, מיקמתי איזור עבודה, ובו שולחן כתיבה שאף הוא משלב צבעים כחולים-תכלכלים. אבל איך דברים נראים בתמונה כאשר השולחן הצבעוני נשאר מחוץ לפריים? במקרה כזה, ההקשר אינו מובן, והחדר נראה כאילו הוא בלתי מאוזן – צבעוני בצד אחד וחיוור ונטול צבע בצד השני. מה עושים? לצרכי התמונה בלבד מוסיפים אביזרים שיזרקו צבע תכול גם בצד הלכאורה חיוור, ויעבירו את התחושה שמתקבלת כאשר שוהים בחלל בפועל.

סיבה חמישית היא פנייה לקהל רחב ככל הניתן

סיבה זו היא, בעצם, הרחבה של הסיבה הראשונה.

תהליך העיצוב איתי, נתפר תמיד סביב לקוחות ספציפיים ("עיצוב שמייצג אותך" הוא המוטו, זוכרים?), ומותאם להם כמו כפפה ליד. אבל בשעת פרסום הפרוייקט, המטרה היא לא להנציח את היצירה שתוכננה ללקוחותיי, אלא להגיע לקהל של לקוחות פוטנציאלים חדשים.

כיוון שעלויות הפקת יום צילום הן גבוהות מאוד (מאוד! אולי ארחיב על כך בפוסט אחר), הרי שכדי למקסם את התועלת מהן, רצוי לפנות לקהל רחב ככל הניתן. על מנת לעשות זאת, יש להפוך את החלל התפור אישית, לחלל קצת יותר גנרי.

למשל, בבית של משפחה ספורטיבית במיוחד, מדפים שהונחו עליהם הרבה גביעי כדורגל, נערכו לצילומים כך שיכילו כלי נוי וספרים, המדברים לקבל רחב יותר.

שינוי או הוספה של פרטי עיצוב, משרתים לעיתים גם אג'נדות נוספות, למשל: להציג גיוון של פרוייקטים של המעצבת או לתת מענה לטרנדים עכשוויים.

סיבה נוספת, וחשובה לא פחות, היא פרטיות הלקוחות

צילומי הפרוייקט יפורסמו בכל מדיה אפשרית, וכאמור, ככל שהחשיפה תהיה גבוה יותר – כה ייטב למעצבת (פרסומת כבר אמרנו). הלקוחות, מאידך, לא צריכים לשלם על כך מחיר של פגיעה בפרטיות. לכן, כל אלמנט אישי, שיש בו כדי להסגיר את זהותם או שחשיפתו אינו נוחה להם, חייב להיות מחוץ לתמונה. מה בנכלל? תמונות משפחתיות (גם אלה שבמגנטים על המקרר), מזכרות, תעודות או גביעים. פעם אפילו הסרנו ציורים מהקיר, כי הם היו חלק מירושה שעדין היו עליה מאבקים משפטיים. את כל הפריטים האלה, יש להחליף בפריטים 'נטולי זהות אישית'.

 

עכשיו, כשאתם יודעים את כל זה, האם תביטו שוב בצילומי אדריכלות באותה הדרך?

כך או כך, מזמינה אתכם להצטייד בכוס קפה, להתרווח במושבכם, וליהנות מצילומי הפרוייקטים בתכנוני.

מיכל